נעראני נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א - פסקדין

החלטה

1.עמדת המנהלת המיוחדת היא לבטל את הליכי הפש"ר; לעמדה זו הצטרף הכנ"ר; הטעםלעמדה זו הוא שמקור החובות של החייבת הם כתוצאה מביצוע עבירה פלילית בה הורשעה ובגינה אף ריצתה עונש מאסר ארוך (למעלה מ- 6 שנים).

לבקשה לביטול הליכי הפש"ר הצטרף גם ב"כ הנושה שהגיש תביעת חוב.

ותחילה הרקע להווצרות החוב.

החייבת הגישה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתה פושטת רגל.

במסגרת הבקשה הצהירה החייבת כי "חובותי מגיעים לסך 1,210,570 ₪" וכי לה נושה אחד ותיק הוצל"פ אחד.

מקור החוב היחיד עליו הצהירה, ובגינו פנתה להליכי הפש"ר הוא פסק דין שניתן ביום 6.2.06 "בעקבות תביעה נזיקית אשר הוגשה כנגדי ע"י ילדי (כאשר הזוכה בתיק הוא אחד מהם) וזאת על רקע קשירת קשר לרצח אביהם המנוח"; החייבת ציינה בתצהירה כי ריצתה מאסר של שש שנים ושבעה חודשים והשתחררה מהכלא "חסרת כל מנסה להשתקם ולהתקיים בכבוד" (סעיף 6 לתצהיר).

3.החוב היחידי עליו הצהירה, ובגינו פנתה החייבת להליכי פשיטת הרגל הוא כאמור החיוב שחויבה בפסק הדין בתמ"ש 6380/03.

פסק הדין בתיק תמ"ש הנ"ל ניתן על בסיס הרשעת החייבת בת"פ 68/96 ועל סעיף 42 א לפקודת הראיות הקובע כי ממצאים של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי; כבוד השופט רניאל קבע בפסק הדין כי החייבת "לא סתרה את האמור בפסק הדין הפלילי בשום דרך" ועל כן התייחס "לכתב האישום כאילו הוא הממצאים והמסקנות שמבקשים להסתמך עליהם" ועל יסוד אלה קבע כי החייבת "נושאת באחריות הנזיקית למותו. ועל שני הנתבעים [החייבת והאחר – א.נ.ח] לשאת בנזקי התובעים עקב פטירת המנוח".

את האחריות להריגת המנוח קבע בית המשפט בפסק הדין לאחר שתאר את מעשי החייבת - כי החייבת ביחד עם אחר קשרו קשר לגרום לבעלה המנוח חבלה קשה וכך "השניים סיכמו שהנתבעת תשאיר באותו לילה את דלת ביתה לא נעולה, הנתבע יגיע באישון לילה ויכנס פנימה לחדר השינה, שם יביימו שניהם גניבה במקום..." וכך אכן ארע, הנתבע האחר הגיע כשברשותו סכין, פיזר מסמכים שונים כדי לביים גניבה ולאחר מכן דקר את הנתבע מספר דקירות "לאחר הדקירות עזב הנתבע את המקום והנתבעת (החייבת –א.נ.ח) שנשארה שם נמנעה מלהזעיק עזרה במשך שעתיים וחצי. מותו של המנוח נגרם מאיבוד דם פנימי וחיצוני... הנתבעים שניהם הורשעו בקשירת קשר לגרום למנוח חבלה מחמירה...הנתבעת הורשעה בסיוע להריגה" ובית המשפט קבע בתיק תמ"ש 6380/03 את אחריותה לפצות את הנושים וכלשונו "עקב מחדליה באי הזעקת עזרה למנוח המאבד דם למרות חובתה לעשות כן כאשתו, היא נושאת באחריות נזיקית למותו".

בית המשפט קבע כי התובעים (הנושים עליהם הצהירה החייבת –א.נ.ח) זכאים לפיצוי מהחייבת וכי "לא רק שהנתבעים הרגו את אביהם של התובעים 1, 2 (הנושים- א.נ.ח) הם גם עשו זאת בצורה שהניחו לו לדמם למוות בבית המשפחה. אובדן האב אינו מעשה חד פעמי. יום יום למשך שארית חייהם יהיה האב חסר להם, ויום יום הם ישאו את חרפת הדרך שבה אימם מולידתם גרמה להריגת אביהם" ומשכך חייב בית המשפט את החייבת בתשלום פיצויים לכל אחד מבניה בסך 350,000 ₪, וכן חייב את החייבת לשלם לחמיה סך של 60,976 ₪ בגין אבדן תמיכה. (הציטוטים בסעיף זה הם מתיק תמ"ש 6380/03 –א.נ.ח).

4.עוד לציין כי גם בית המשפט העליון התייחס לחייבת בערעורה על גזר הדין ואמר "סקירת הפרשה בכללותה תלמדנו כי המערערת (החייבת –א.נ.ח) היתה הרוח החיה - אם ניתן להתבטא כך - במעשה קטילתו של בעלה, וכי אשרף - אשר העריץ את דודתו בדרה - שימש כלי בידה לביצוע זממה. חסד נעשה עם בדרה לעת שהורשעה אך בסיוע לקטילתו של בעלה, ולדעתנו עונש של 10 שנות מאסר הולם את מעשיה הרעים. אם כך ככלל, לא כל שכן שבדרה צפתה בבעלה גוסס ושותת דם ובמשך שעות לא הזעיקה עזרה להחיותו" (ע"פ 6575/97).

כך התייחסו בתי המשפט למעשי החייבת.

5.הכנ"ר אמנם הסכים למתן צו כינוס שניתן ביום 25.6.09, והחייבת שוהה בהליכים אלה מאז, אלא שבדיון שנערך לפני ביום 18.3.10 ומשהובררו פרטי מקור החוב התנגדה המנהלת המיוחדת וגם הכנר להכרזת החייבת פושטת רגל, בשל מקור החוב שנוצר עקב מעשים פליליים וכי לא ניתן יהיה לסיים את ההליכים בדרך של הפטר, משכך ציינתי כי "נראה כי הדרך הנאותה בנסיבות התיק היא סיומו בדרך של הצעת הסדר נושים" ואפשרתי לחייבת להוותר תחת הגנת הפקודה ולבוא בדברים עם הנושים.

אין מחלוקת אשר לנסיבות בהן נוצר החוב היחידי עליו הוצהר ואין מחלוקת כי היקף החוב ולמעשה הקריסה הכלכלית שבגינה פנתה החייבת להליכי הפש"ר נובעת ממעשיה כמתואר בכתב האישום בת.פ. 68/96 בהכרעת הדין ובגזר הדין, בפסק הדין של בית המשפט העליון ע"פ 6575/97 ובעקבותיהם בפסק הדין - תיק תמ"ש 6380/03 - שקבע את גובה החוב.

אין ספק כי ביצוע העבירות שבגינן הורשעה, ועל בסיסן נקבע בתיק תמ"ש 6380/03 גובה הפיצוי שעל החייבת לשלם לתובעים – נושיה היחידים עליהם הצהירה עם כניסתה להליך כאן, שומטת כליל את הבסיס לטענה של תום לב ביצירת החובות, ואין לאפשר לטעמי, לחייבת בשום דרך לסיים הליך זה בדרך של הפטר כשהחוב האחד והיחיד הוא החוב לילדיה וחמיה בגין המעשים שביצעה.

ממילא אין מקום לאפשר 'פתיחת דף חדש בחיים' במסגרת הליכים אלה, והמקום הנכון והראוי לאפשר סוג של סיום פרק זה הוא בדרך של מגעים עם הנושים, בני משפחתה, והגעה להסכם כלשהו, כפי שהצעתי בדיון הקודם.

8. מושכלות יסוד בהליכי פשיטת הרגל הן כי בקשת חייב להכריזו פושט רגל הוגשה בתום לב ולא על מנת לנצל את ההליך לרעה. דרישת תום הלב מתייחסת הן לתקופה עובר להליכי פשיטת רגל ובדיקת נסיבות יצירת החובות והן בתקופה שלאחר פתיחת הליכי פשיטת הרגל.

"בחינת תום לבו של החייב באשר לאופן היווצרות החובות קודם להליכי פשיטת הרגל... עניינה בהיבטי הצדק וההגינות כלפי הנושים בעצם יצירתם של החובות, כמו גם בבחינת התנהלותו של החייב בשלב הדרדרותו הכלכלית מבחינת העקרונות הכלליים של תקנת הציבור והשמירה על החוק. היבט זה קשור קשר הדוק לעקרון לפיו "בל יצא חוטא נשכר", העובר כחוט השני בכל תחומי המשפט. אדם שיצר את חובותיו בחוסר תום לב, ופגע בכך בנושיו, ואפשר אף עבר על החוק ופגע בתקנת הציבור הכללית, לא ראוי שיזכה ביתרונותיו של הליך פשיטת הרגל, שנועד, בין היתר, לשיקומו הכלכלי-חברתי" (ע"א 7994/08 דוד גוטמן נ. הכנ"ר).

9.בענייננו ולמקרא דברי בית המשפט לעניני משפחה בתיק תמ"ש 6380/03 שקבע את מקור החובות ולמקרא דברי בית המשפט העליון בהתייחסו למעשיה (ע"פ 6575/97) כמצוטט לעיל אין ספק כי החייבת עברה עבירה חמורה ביותר שבעקבותיה חויבה לשלם לנושיה (בניה וחמיה) את נזקיהם כפי שנקבע; אין גם מחלוקת כי בית המשפט לא הסיר מהחייבת את האשמה המוסרית לאירוע המוות כשקבע כי החייבת היתה "הרוח החיה.. במעשה קטילתו של בעלה" כי האחיין היה אך "כלי בידה לביצוע זממה" וכי "מעשיה רעים" בעיקר כש"צפתה בבעלה גוסס ושותת דם ובמשך שעות לא הזעיקה עזרה".